פסק-דין בתיק ת"א 1579-07

כללי

1.         לפני תביעה כספית בסך 377,132 ש"ח שעניינה בנכס הנמצא ברח' הירקון 150 תל-אביב. הנתבעים הינם הבעלים של הנכס והתובעת רכשה זכויות מסויימות בו, כך שניהלה והפעילה אותו יחד עם הנתבעים עד לשלהי שנת 2002 (להלן: "הנכס").

ביום 28.1.02 נחתם הסכם בין הנתבעים (בשם בעלי הזכויות בנכס) לבין האגודה למען החייל  (להלן : " האגודה") שמטרתו השכרת הנכס לאגודה לצורך הלנת חיילים בו  (להלן:" הסכם הלינה").

סעיף 3 להסכם הלינה קבע כי תקופת החוזה תהיה ל-10 שנים.

סעיף 4.1 להסכם הלינה חילק את תקופת השכירות המלאה לשניים וקבע כי  בחלוף 5 שנות  שכירות ניתנת לאגודה אופציית ביטול ע"י מתן הודעה מוקדמת של שישה חודשים מראש.

עפ"י סעיף זה , במקרה של מימוש אופציית הביטול תפצה האגודה את הנתבעים בסכום של 100,000$.

ביום 19.11.02 נכרת הסכם בין התובעת לנתבעים שעניינו הפסקת טיפולם המשותף בנכס

(להלן : " הסכם הפירוד").

בהסכם הפירוד נקבעו ,בין היתר, הוראות הנוגעות לתשלומים שישלמו הנתבעים לתובעת  והתנאים להעברת התשלומים האמורים.

בשנת 2006 החליטו הנתבעים כי הם מעוניינים למכור את הנכס.

הנתבעים מצאו קונים לנכס וביום 5.4.06 חתמו על חוזה למכירת זכויותיהם בנכס.

במקביל, קיימו הנתבעים דין ודברים עם האגודה לצורך פינויה מהנכס נוכח רצונם למכור את הנכס.

ביום 17.8.06 חתמה האגודה על כתב התחייבות ולפיו היא מתחייבת לפנות את הנכס עד יום 31.10.06.

עם פינוי הנכס חדלו הנתבעים מלשלם לתובעת את התשלומים שהתחייבו לשלם לה במסגרת הסכם הפירוד. על רקע הפסקת התשלומים הוגשה התביעה בפני.

טענות התובעת

2.         התובעת מעלה שתי טענות עיקריות: האחת, מכירת הנכס ובעיקר השתדלות הנתבעים אצל האגודה הביאה את האחרונה להפסיק את פעילותה בנכס. לטענתה, היוזמה למכירת הנכס קדמה לגיבוש החלטת העזיבה אצל האגודה . הנתבעים מילאו תפקיד מרכזי  בהפסקת ההתקשרות עם האגודה ועל מנת שהאגודה תעזוב את הנכס מחלו לה הנתבעים על סכום של 100,000$ . משמעות האמור ,טוענת התובעת, כי הנתבעים הם אלה אשר הביאו להפסקת הסכם הלינה, ועל כן בנסיבות אלה אין הם יכולים להסתמך על הפסקת החוזה על מנת להימנע מלשלם לתובעת אותם התשלומים המגיעים לה במסגרתו.

השניה, גם בהנחה שהנתבעים לא היו הגורם שהביא להפסקת הסכם הלינה, הרי שלכל הפחות מגיע לתובעת התשלום החד פעמי המופיע בסעיף 14 לחוזה הפירוד ולפיו אם לא ניתנה הודעה על הפסקת ההתקשרות עד יום 1.7.06 , זכאית התובעת לקבל תשלום חד פעמי בסך 35,000$ מיד עם פקיעת המועד למתן הודעת ביטול האופציה.

התובעת טוענת, כי הנתבעים גרמו לאי קיומו של תנאי בחוזה  ועל כן אין הם זכאים ליהנות מאי קיומו של תנאי זה וזאת מכח סעיף 28 לחוק החוזים חלק כללי.

ביצועו של הסכם הפירוד היה מותנה בהמשך פעולת האגודה בנכס. מעבר לכך, ביצוע הסכם זה בתום לב בהתאם לסעיף 39 לחוק חייב את הנתבעים להביא להמשך ההתקשרות עם האגודה ככל שניתן.